טיפול באפיקסבן (מעכב פקטור A10) הדגים ירידה בסיכון לדמם משמעותי ב-31% לעומת טיפול בוורפרין במטופלים עם פרפור פרוזדורים במחקר ARISTOTLE. מטרת המחקר היתה לאפיין ארועי דמם משמעותי בהתבסס על מרכיבים של הגדרת דמם משמעותי, לחקור את מיקומי הדמם המשמעותי, להגדיר אחוז תמותה תוך 30 יום מאירוע דמם משמעותי ולזהות גורמי סיכון לדמם כזה.
עוד בעניין דומה
כל המטופלים שקיבלו לפחות מנה אחת של תרופת המחקר נכללו במחקר. דמם משמעותי הוגדר לפי הקריטריונים של האיגוד הבינלאומי לקרישה והומאוסטזיס. גורמי סיכון לדמם משמעותי אותרו על ידי שימוש במודל קוקס רב משתנים.
אוכלוסיית המחקר כללה 18,140 מטופלים. אתרי הדמם המשמעותי הנפוצים היו דרכי עיכול (31% , שני שליש מהם ממקור עליון), תוך מוחיים (22%) ורקמות רכות (10%). שיעור אירועי דמם משמעותי (ובכללם דמם משמעותי משני לטראומה) בקרב קבוצת האפיקסבן היה 2.13% פר שנה בהשוואה ל-3.09% פר שנה בקבוצת הוורפרין (יחס סיכונים 0.69, 95% רווח סמך 0.6-0.8; P<0.001).
כפי שדווח קודם לכן, טיפול באפיקסבן הדגים שיעור דמם תוך מוחי נמוך יותר בהשוואה לוורפרין (יחס סיכונים 0.42, 95% רווח סמך 0.3-0.58). בהשוואה לוורפרין, אירועי דמם חוץ גולגולתיים בקבוצת האפיקסבן הובילו לפחות אשפוזים, התערבות רפואית או כירורגית, עירוי או שינוי בטיפול נוגד הקרישה. אירועי דמם משמעותי שהובילו לתמותה במרווח זמן של 30 יום מהארוע התרחשו בקבוצת האפיקסבן בשיעור של מחצית מזה שבקבוצת הוורפרין (יחס סיכונים 0.5, 95% רווח סמך 0.33-0.74; p<0.001). גיל מבוגר יותר, דמם קודם, שבץ מוחי קבוע או חולף בעבר, סוכרת, ירידה בתפקוד כלייתי, המטוקריט נמוך יותר, שימוש באספירין או NSAID אחר היו קשורים כולם באופן בלתי תלוי לסיכון מגובר לדמם משמעותי.
החוקרים סיכמו, כי אפיקסבן בהשוואה לוורפרין לווה בפחות ארועי דמם תוך מוחיים, פחות השלכות מזיקות לאחר דמם חוץ גולגולתי, וירידה של 50% בתמותה תוך 30 יום מאירוע דמם משמעותי.
תגובות אחרונות