קיים קשר בין תמותה מכל סיבה שהיא ואירועים חמורים שאינם קשורים לאיידס לבין עלייה בייצור IL-6י (interleukin-6) בקרב מטופלים חיוביים ל- HIV-1 תחת טיפול אנטי-רטרו-ויראלי. קשר זה מתווך, כלל הנראה, על ידי שפעול מונוציטים ומקרופאגים. רמות הנסיוב של ציטוקינים וכימוקינים אחרים הקשורות לשפעול מערכת החיסון עשויים להיות סמנים ביולוגיים לעלייה בסיכון לתמותה ו/או לאירועים חמורים שאינם קשורים לאיידס.
עוד בעניין דומה
למחקר Strategies for Management of Antiretroviral Therapy גויסו 142 מטופלים ו- 284 משתתפי ביקורת מותאמים. כל המשתתפים עברו בדיקות דם בנקודת הבסיס למדידת ריכוזם של 15 ציטוקינים וכימוקינים. ריכוזי הציטוקינים והכימוקינים הוערכו הן באופן פרטני עבור כל משתתף והן באופן קבוצתי, לפי רמת התפקוד החיסוני (תגובה של מערכת החיסון המולדת או תגובה פרו-דלקתית, הנעת תאים ושפעול ושכפול תאים), על מנת לבחון את הקשר לסיכון למוות.
נמצא קשר בין ריכוזים גבוהים של IL-6 ו- TNF-α, ציטוקינים פרו-דלקתיים, לבין סיכון מוגבר לתמותה מכל סיבה שהיא. עם זאת, ניתוח מתוקנן למשתנים מתערבים (confounders) מצא קשר רק עם IL-6. ריכוזים גבוהים בדם של הכימוקין CXCL8 נקשרו גם כן לתמותה מכל סיבה שהיא, ללא קשר לנוכחות או נגיף הפטיטיס Cי (HCV), אך קשר זה לא אושר לפי ניתוחים מתוקננים לכל המשתנים המתערבים.
ריכוזים גבוהים של ציטוקינים המתווכים שפעול או שכפול תאים לא נמצאו קשורים לסיכון גבוה לתמותה, ומנגד, בניתוח קבוצתי נמצא כי יש להם מעט השפעה מגנה.
הסמן הביולוגי העיקרי להעדר ויסות ציטוקינים שמגביר את הסיכון לתמותה מכל סיבה שהיא בקרב מטופלים חיוביים ל- HIV-1 הוא ריכוז IL-6. עם זאת, במחקר זה נמצא בנוסף כי הערכת ריכוזי CXCL8 בדמם של מטופלים אלו עשויה לספק את הסיבה לתמותה וייתכן שאף לאירועים חמורים שאינם קשורים לאיידס.