דעות

"יומן ברלין - 1938-1948": לא כל הגרמנים היו נאצים

הספר "יומן ברלין", מסמך תיעודי חשוב המתאר את חיי הגרמנים האנטי נאצים בברלין עד לכניסת הצבא האדום, ביניהם רופאים לא יהודים שפעלו במחתרת וסיכנו את חייהם, יעמוד בקרוב לרשות הציבור באתר פרויקט בן יהודה

"יומן ברלין - 1938- 1948", מאת רות אנדריאס פרידריך, הוצאת ראובן מס, ירושלים

בשבוע שעבר נערך כנס נהריה ה-22 על רפואה ושואה, המתקיים מדי שנה במרכז הרפואי לגליל בנהריה. הכנס שהחל בו פרופ' שאול שאשא ז"ל, שלא רק יזם את הכנס אלא היה הרוח החיה בהקמת קבוצות מחקר שעסקו בשאלות המטרידות עד היום – כיצד מידרדר רופא לשפל של קטילת חולים "בשליחות" הרפואה. בנוסף, נושאים נוספים שהועלו בכנסים הללו עסקו במצבם הבריאותי של ניצולים ובמחלות שנגרמו בעקבות האירועים שחוו. פרופ' שאשא נפטר בשנה שעברה, רוחו שרתה על הכנס.

בחודש האחרון הייתי שותף להקלדת ספר במסגרת פרויקט בן יהודה, ותוך כדי הקלדה חשבתי כי מן הראוי לחקור ולהבין כיצד רופא מסכן חייו עבור מטופליו בתנאים לא אנושיים. מדוע אלה המקבלים את התואר הנכבד של חסידי אומות עולם נשכחים על ידי העוסקים ב"רפואה ושואה" .

למי שאינו מכיר את פרויקט בן יהודה, מדובר במאמץ משותף של מתנדבים רבים המקבלים לידיהם צילום של ספר עברי נדיר או כזה הראוי לשימור. הם מקלידים למעבד התמלילים את הטקסט המקורי שניתן להם כצילום מתוך הספר ולאחר הכנה על ידי אנשי הפרויקט ההתנדבותי הזה, הספר עובר לרשות הכלל. כך זכיתי לקרוא את הבלש הראשון שתורגם לעברית על ידי קלמן שולמן "מסתרי פאריז" של אייזן סי. באתר הנפלא הזה ניתן לבחור מתוך 32,105 יצירות של 1,312 יוצרים, לקרוא ישירות מהמסך או להוריד, ללא תשלום, לכל אחת מצורות הקריאה האלקטרונית. לאחר שניצלתי כהוגן את  האתר המופלא הזה, החלטתי להתנדב ולהקליד בעצמי ספרים ולאחר בחינה קצרה ביכולת הניקוד וההקלדה זכיתי לקבל מספר ספרים והקדשתי לכך שעות לא מעטות, מאחר שיש להקליד במדויק את המקור, לא לתקן, לא לערוך ולא להשמיט אפילו תג.

לפני כחודש קיבלתי להקלדה ספר שלא ידעתי על קיומו. ספר שכל מילה שהעברתי מתצלום המקור למסך שלי העבירה רטט באצבעות הפורטות ותחושה עזה, שאין כמוה בקריאה רגילה. שהרי בעת ההקלדה, מבנה המשפט, מיקום המרכאות, השימוש במקפים, איות מילים שכבר אינן בשימוש נפוץ ותיאורי האווירה - כל אלה חודרים לתודעה והמקליד הופך לבן דמותו של הסופר, שלא כמו מתרגם השולט בשתי השפות ומחפש את המילה או המשפט התואם, בהקלדה מעתיקים מהתצלום בעברית לקובץ מחשב, בפונטים מוכרים דהיום.

צילום כריכת הספר יומן ברלין

הספר שקיבלתי, "יומן ברלין - 1938-1948", מאת רות אנדריאס פרידריך, בהוצאת ראובן מס, ירושלים, בתרגומו של חיים מס, יצא לאור בשנת 1967. ההקדמה נכתבה על ידי אשר בן־נתן, שגריר ישראל בבון.

רות אנדריאס-פרידריך, ילידת 1901, סופרת ועיתונאית, לא יהודיה. עם עלות הנאצים לשלטון היא וחבריה הקימו מחתרת אשר התקיימה עד לשחרור. יחד עימה במחתרת היתה גם בתה הצעירה. רבים מחבריה הוצאו להורג כחשודים בנסיון לחיסול היטלר.

המיוחד בספר הזה שאינו תיעוד מבוסס על זכרונות אלא פרקי יומן שנכתבו כמעט מדי יום, תוך כדי האירועים, עוד לפני שהמחברת מבינה את מהותו של הרגע ההיסטורי. בהקדמה לספר היא מספרת כיצד החלה לכתוב בשהותה בשוודיה בשלהי הקיץ של שנת 1938. לשאלת חברתה בשל הידיעות מגרמניה - "האם תישארי בשוודיה?", התחוור לה עד כמה יהא קשה ביום מן הימים להוכיח למי שלא חי בגבולות הרייך כי "לא כל הגרמנים היו נאצים. כאשר בתי הכנסת עלו באש וידידינו היהודים הובלו למאות ואלפים למחנות הריכוז התחלתי להעלות את רישומי על הכתב".

כתב היד הוסתר ועבר גלגולים רבים, עד אשר הוצאות ספרים גילו בו עניין ורק בשנת 1952 הוא יצא לאור בגרמניה ואחר כך בעשרות תרגומים. המחברת מעידה כי יעודה היה שהדברים יגיעו גם לישראל וכתבה כך בהקדמה למהדורה העברית.

"יומן ברלין" הפך להיות אחד המסמכים החשובים המתאר את חיי הגרמני האנטי נאצי בעיר ברלין, עד לכניסת הצבא האדום והימים הנוראים שעברו על התושבים מצד הכובש ומצד שרידי חסידי הנאצים. בתחילה, התמימות אינה מאפשרת לחברי המחתרת הזו להעלות על הדעת כי חבריהם הנעצרים מעונים ונרצחים. רק המשך השלטון ואכזריותו לכל מתנגדיו מביאה לתודעתם עד כמה הם מסכנים את חייהם, לפעמים רק באמירת אגב תוך נסיעה ברכבת העירונית או לאחר מכן ברכיבה על אופניהם בהעדר תחבורה אחרת. הם נוקטים צעדי זהירות מופלגת, וכדי להקשיב לרדיו לונדון יש לכסות את הרדיו בשמיכות רבות כדי שלא תגיע בת הקול ממרחקים לאוזני השכנים.

בה בשעה שהמוני יהודים נשלחים אל מותם, בה בשעה שהצבא הגרמני נוחל נצחונות ואחר כך מנגנוני התעמולה הנאצית מסתירים את התקדמות צבאות הברית, אנדריאס אוספת תלושי מזון לקבלת סוכר וקפה ומזונות בסיסיים ומעבירה אותם עם ידידיה ליהודי ברלין הנמצאים במקומות מסתור.

הרופאים, שאינם יהודים, חברי המחתרת, מלמדים את המועמדים לשרת במילציות האזרחיות כיצד להִתחלות ומספקים להם טבליות מתאימות. הם מעניקים סיפורי מחלה מדוקדקים לאלה המנסים להימלט מגיוס כפייה למיליציות עירוניות ומספקים תעודות רופא המאפשרות קבלת מנות מזון נוספות. וכך היה ניתן להעביר מזון למשפחות יהודים שהתחבאו במרתפים בעיר ברלין.

הרופאים מבין חברי המחתרת היו מודעים למשפטי השדה שנערכו והסתיימו תמיד בהוצאה להורג. בראש כל קטע תיעודי נתון התאריך והיום בשבוע, והקורא מסוגל להעלות בזכרונו מה התרחש בדיוק באותם ימים בלונדון, בפולין, בצרפת וגם בפלשתינה הרחוקה.

כאמור, המתעדת היא גרמניה פטריוטית העוסקת בזיוף דרכונים ותלושי אוכל ומשך כל שנות השלטון הנאצי ממתינה לכניסת המשחררים. כאשר אלה מגיעים, הם אינם מתחשבים בלוחמי המחתרת הזו. "חיכינו לכם 12 שנה", הם אומרים לחיילי רוסיה המתעמרים בהם עתה.

המחברת, יחד עם בתה ,הוכרזו כחסידות אומות העולם. אנדריאס התאבדה בגיל 77, שנים לאחר שעקרה למערב. הבת ביקרה ביד ושם בישראל וקיבלה את הכבוד המגיע לה ולאמא.

התרגום העברי יצא לאור, כאמור, בשנת 1967. כיום, לא ניתן להשיג את הספר. התרגום מגרמנית, כאמור, הוא של חיים מס. לא הצלחתי לגלות מי הוא ובהוצאה נמסר לי כי אינם יודעים מי האיש. באתר קיבוץ שריד נמצא שמו של חבר שהלך לעולמו, בשם חיים מסריק. נסיון לאתר את את בנו, גדי מסריק, לא צלח. עותק אחד של הספר עלה בידי למצוא באתר חיפוש הספרים.

לקריאת הספר באתר פרויקט בן יהודה - ליחצו כאן

נושאים קשורים:  דעות,  פרופ' יואל דונחין,  חדשות,  ספר,  פרויקט בן יהודה,  רפואה ושואה,  רות אנדריאס פרידריך,  יומן ברלין
תגובות
16.05.2022, 22:19

מרתק וחשוב
תודה על עבודתך ועל פרסום הוצאת הספר לציבור הרחב