טרם ידוע מהן השלכות ארוכות הטווח של COVID-19 על מערכת העיכול. במחקר זה החוקרים ביקשו להעריך את ההמצאות של תסמינים במערכת העיכול והפרעות בתקשורת בין מערכת העיכול והמוח לאחר אשפוז עקב זיהום עם SARS-CoV-2.
עוד בעניין דומה
מחקר GI-COVID-19 הינו מחקר מבוקר ופרוספקטיבי המבוצע במספר רב של מרכזים. החוקרים העריכו מטופלים עם וללא אבחנה של COVID-19 במעמד אשפוזם וחודש, 6 ו-12 חודשים לאחר שחרורם מאשפוז. תסמינים במערכת העיכול, חרדה ודכאון הוערכו בעזרת שאלונים מתוקננים.
במחקר נכללו 2,183 מטופלים באשפוז. הניתוח הראשוני כלל 883 נבדקים (614 נבדקים עם אבחנה של COVID-19, ו-269 מקרי ביקורת), עקב הוצאה של נבדקים שסבלו מתסמינים ו/או עברו ניתוח במערכת העיכול קודם למחקר. תוצאות המחקר הדגימו כי בעת גיוסם, נצפו תסמינים במערכת העיכול בתדירות גבוהה יותר בקרב נבדקים עם COVID-19 בהשוואה לקבוצת מקרי הביקורת (59.3% לעומת 39.7%; p<0.001). כעבור 12 חודשי מעקב, נבדקים מקבוצת הביקורת סבלו בתדירות גבוהה יותר מעצירות וצואה קשה בהשוואה לנבדקים עם COVID-19 (16% לעומת 9.6%, p=0.019 ו-17.7% לעומת 10.9%, p=0.011, בהתאמה). בהשוואה לנבדקים מקבוצת מקרי הביקורת, נבדקים שחלו ב-COVID-19 דיווחו על שיעורים גבוהים יותר של תסמונת המעי הרגיז (Irritable Bowel Syndrome - IBS) לפי קריטריון ROME IV (0.5% לעומת 3.2%; p=0.045). מאפיינים אשר נמצאו קשורים באופן מובהק לאבחנה חדשה עם IBS כללו: רקע של אלרגיות, שימוש קבוע במעכבי משאבות מימן (Proton Pump Inhibitors - PPI) ונוכחות של קוצר נשימה. כעבור שישה חודשי מעכב, שיעור הנבדקים שחלו ב-COVID-19 שעמדו בקריטריונים לדיכאון היה גבוה בהשוואה לקבוצת מקרי הביקורת.
מסקנת החוקרים הייתה כי בהשוואה לקבוצת מקרי הביקורת, מטופלים שאושפזו עקב תחלואה ב-COVID-19 הדגימו שיעורים נמוכים יותר של עצירות וצואה קשה בתום 12 חודשים לאחר זיהום חריף. מטופלים שחלו ב-COVID-19 הדגימו שיעורים גבוהים, באופן מובהק, של תחלואה חדשה ב-IBS בהשוואה לקבוצת מקרי הביקורת.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
